גמרא
פירוש
אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ אֲבָל עֵירְבוּ מוּתָּרִין.
וְכִי לֹא עֵירְבוּ מַאי טַעְמָא לָא אָמַר רַב אָשֵׁי גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מִמָּאנֵי דְבָתִּים לְהָתָם.הדרן עלך כיצד משתתפין
פרק ט – כל גגות
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[פט, א, רי״ף סי׳ תרסג] פרק ט כל גגות העיר רשות אחת היא1 וכו׳. רשצז״ל פיר׳2 רשות אחת, ואע״ג שדיורין חלוקין למטה לשני בני אדם3, כיון4 שאין תשמישתן תדיר אין בהם חילוק רשות, וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאן לזה. ובלבד שלא יהא גג גבוה5 מחבירו י׳, דאם חלוק מהן בגובה י׳, אסור לטלטל ממנו לגגין. וחכמ׳ אומ׳ כל אחד ואחד רשות לעצמו6. פיר׳7 ואם [לא] 8 עירבו דיורין למטה, אסור לטלטל מזה לזה. ר׳ שמעון אומ׳ וכו׳9. ר׳ שמעון מקל מכולן [ואמר, חצירות וגגות וקרפיפות, שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ו]תדיר10, רשות אחת הן ומטלטלין מזה [לזה] 11, ואפי׳ מחצר של רבים [לחצר של רבים] 12, בלא עירוב. ולית ליה לר׳ שמעון עירובי חצירות אלא משום [היתר] 13 כלי הבית. לכלים ששבתו בתוכן, פיר׳14, כלים ששבתו באחד (מזה) [מהן] 15, מוציאין אותו מזה לזה. אבל לא16 לכלים ששבתו בתוך הבית17 והביאום לחצירם על ידי עירובי שעירבו בני החצר, אסור להוציאן (מחצירן) מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד. [גמ׳ ורי״ף, שם] [גמ׳] 18 אמ׳19 ר׳ יהודה כ[ש]תמצא20 לומ׳, לדברי ר׳ מאיר גגין רשות לעצמן וחצירות21 רשות לעצמן וקרפיפות רשות לעצמן. פיר׳22 כשאמ׳ ר׳ מאיר גגין רשות אחת הן23, שמעינן מינה דחצירות נמי רשות אחת, שהרי אין תשמישן בבתים24 של רבים בלא עירוב (וכן של יחיד) 25. אבל מגג לחצר לא, כדקתאני ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו י׳, וכל שכן מגג לחצר. לדברי חכמים וכו׳.באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל)
הערות
1 לפנינו ליתא תי׳ ׳היא׳. ובמשניות שברי״ף, בשאילתות, בברייתא לקמן (צא, א) ובעו״ר: ׳הן׳ (וראה לקמן הע׳ 23).
2 ד״ה כל גגות העיר (בשינויים מעטים).
3 לפנינו ברש״י נוספה תי׳:׳הגגות׳.
4 כ״ה בריטב״א. וברש״י שלפנינו ליתא תי: ׳כיון׳ (ורחב״ש והמאירי גרסו: ׳הואיל׳).
5 רש״י ד״ה ובלבד שלא יהא גג גבוה.
6 כגי׳ רש״י, ד״ש והרא״ש (דק״ס, ב). ולפנינו במשנה: ׳בפני עצמו׳.
7 רש״י ד״ה וחכ״א.
8 כ״ה ברש״י.
9 רש״י ד״ה ר׳ שמעון.
10 כן נראה להשלים עפ״י רש״י.
11 כ״ה ברש״י.
12 כ״ה ברש״י.
13 כ״ה ברש״י.
14 רש״י ד״ה לכלים ששבתו בתוכן [לפנינו במשנה: ׳לתוכן׳, ראה דק״ס, ב].
15 כ״ה ברש״י.
16 כגי׳ רש״י (ראה ההע׳ הבאה), כ״י וד״י (דק״ס, ב). ולפנינו: ׳ולא׳.
17 רש״י ד״ה אבל לא לכלים.
18 כן נראה להשלים.
19 כגי׳ ברי״ף. ובגמ׳: ׳ואמר׳.
20 כ״ה בגמ׳ לקמן (צ, ב). ולפנינו ברי״ף ובגמ׳: ׳כשתמצי׳. ופי׳ רש״י כאן (ד״ה כשתימצי לומר): ׳כשתדקדק בדבריהם תמצא כן׳. ולקמן (שם, ד״ה כשתמצא לומר) פי׳: ׳כשתעמוד על סוף דעתן׳. וראה ביד מלאכי (סי׳ שלג) שכתב, דאי גרסינן ׳כשתמצא׳, הפי׳ ברש״י, ׳כשתעמוד לסוף דבריו׳, כלומר כשתרד לסוף דעתו. ואי גרסינן ׳כשתמצי׳ הפירוש: ׳כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים׳, כמו ׳מיצוי המדות׳, ולא נהירא דמ״ש הכא ומ״ש התם (ועי׳ בספר ׳פריו בעתו׳).
21 כגי׳ הרי״ף, רש״י, כ״י וד״י (ראה דק״ס, כ). ובגמ׳: ׳חצירות׳.. ׳קרפיפות׳.
22 רש״י אד״ה חצירות רשות לעצמן (בשינויים אחדים).
23 כ״ה ברש״י, והיא גי׳ הרי״ף ועו״ר (עי׳ לעיל הע׳ 1).
24 צ״ל: ׳כבתים׳. וכ״ה ברש״י: ׳שהרי אין תשמישן מיוחד כבתים, ודמו לגגין׳. וע״ע ברש״י לקמן (צא, א ד״ה וקרפיפות) שם פי׳: ׳דאין רשות מתחלקת מחמת שינוי בעלים אלא בתים לחודייהו, מפני שהם תדירות לדירה׳.
25 כן נראה להגיה. ואפשר דנשתרבב לכאן בט״ס מדינא דחצר המובא ברש״י ברד״ה, שם כתב: ׳חצירות רשות לעצמן ומטלטלין מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב, וכן של יחיד׳.
הערות
Gemara
Peirush